טיול במדבר: איך מתכננים מסלול בנגב ובערבה ושומרים על עצמכם
המדבר יפה אבל לא סלחני. מדריך לתכנון טיול בנגב ובערבה: עונות, מים, שיטפונות, ניווט וציוד שאסור לשכוח.
יותר ממחצית משטחה של ישראל היא מדבר, ובכל זאת רבים מאיתנו מכירים אותו בעיקר מבעד לחלון המכונית בדרך לאילת. חבל, כי הנגב והערבה מציעים כמה מהנופים המרשימים בארץ: מכתשים ענקיים, קניונים צרים, מעיינות נסתרים ושמי לילה זרועי כוכבים. אבל המדבר הוא גם סביבה שאינה סולחת על טעויות. חום, התייבשות, שיטפונות וטעויות ניווט הופכים מדי שנה טיולים תמימים לאירועי חילוץ. תכנון נכון הוא ההבדל בין חוויה בלתי נשכחת לבין יום שעדיף היה לוותר עליו.
בוחרים עונה ושעה
העונה המתאימה לטיולי מדבר היא מהסתיו ועד האביב. בחודשים האלה הטמפרטורות ביום נוחות, האור רך והשהייה בשטח נעימה. בקיץ, לעומת זאת, החום במדבר עלול להיות מסוכן ממש, ומסלולים ארוכים וחשופים אינם מומלצים. מי שבכל זאת מטייל בעונה החמה צריך לבחור מסלולים קצרים, רצוי כאלה שיש בהם צל או מים, ולהתחיל מוקדם מאוד בבוקר.
גם בעונות הנוחות כדאי לתכנן את היום לפי השמש. יוצאים עם אור ראשון, נחים בצל בשעות הצהריים, ומסיימים את המסלול הרבה לפני החשיכה. בחורף הימים קצרים, והחושך במדבר יורד מהר. ובניגוד למה שרבים חושבים, הלילות במדבר קרים מאוד, גם אחרי יום חם, ולכן שכבת ביגוד חמה היא חובה בכל תיק.
מים, מים ושוב מים
הכלל הראשון של טיול במדבר הוא לקחת יותר מים ממה שנראה לכם שתצטרכו. ההמלצה המקובלת היא לפחות שלושה ליטרים לאדם ליום טיול, ובימים חמים או במסלולים מאומצים הרבה יותר. באוויר היבש הזיעה מתאדה מיד, ולכן לא תמיד מרגישים כמה נוזלים הגוף מאבד. שותים מעט ולעיתים קרובות, גם כשלא צמאים, ולא מחכים לתחושת הצמא.
לצד המים כדאי לקחת חטיפים מלוחים ופירות, שמחזירים לגוף מלחים ואנרגיה. חשוב לזכור שברוב מסלולי המדבר אין נקודות למילוי מים, ועל מעיינות ועל גבים אי אפשר לסמוך כמקור לשתייה. ברכב כדאי להשאיר מלאי נוסף של מים לסיום המסלול.
צריך להכיר גם את סימני האזהרה של פגיעת חום: כאב ראש, סחרחורת, בחילה, חולשה חריגה או בלבול. במצב כזה עוצרים מיד, עוברים לצל, שותים ומצננים את הגוף. אם המצב אינו משתפר, או אם יש ירידה ברמת ההכרה, מזעיקים עזרה רפואית בלי להמתין.
שיטפונות: הסכנה שמגיעה בלי אזהרה
זה נשמע כמו סתירה, אבל אחת הסכנות הגדולות במדבר היא דווקא מים. בסתיו, בחורף ובאביב, גשם שיורד רחוק מאוד מהמקום שבו אתם נמצאים יכול למלא בתוך זמן קצר נחל יבש בזרם חזק של מים, בוץ ואבנים. בקניון צר אין לאן לברוח, והשמיים מעליכם יכולים להיות כחולים לגמרי.
לכן לפני כל טיול בעונות האלה בודקים את תחזית מזג האוויר ואת אזהרות השיטפונות, לא רק לאזור הטיול אלא לכל אגן הניקוז. כשיש אזהרה, לא נכנסים לנחלים ולקניונים, גם אם התכנון נעשה מזמן וגם אם נסעתם שעות. בוחרים במסלול חלופי על קו רכס או דוחים את הטיול. ואם נתקלתם בזרימה, לא חוצים אותה, לא ברגל ולא ברכב. עוצמת המים מטעה, וגם זרם שנראה רדוד יכול לסחוף אדם או מכונית.
ניווט, שבילים ושטחי אש
רשת השבילים המסומנים בישראל מצוינת, וגם במדבר רוב המסלולים המוכרים מסומנים בצבעים. ההמלצה היא להיצמד לשבילים המסומנים, לשאת מפת סימון שבילים מעודכנת או אפליקציית ניווט עם מפות שהורדו מראש, ולא לסמוך על קליטה סלולרית, שבאזורים רבים במדבר פשוט אינה קיימת. סוללה ניידת לטלפון ופנס ראש הם ציוד קטן שיכול להיות קריטי.
חשוב לדעת שחלק מהמסלולים בנגב עוברים בשטחי אש של הצבא. הכניסה אליהם מחייבת תיאום מראש, ובדרך כלל היא אפשרית רק בסופי שבוע ובחגים. את המידע הזה מבררים בשלב התכנון, לא בשטח. כמו כן, לא יוצאים לטייל לבד, ומשאירים אצל מישהו בבית את פרטי המסלול ואת שעת החזרה המשוערת.
למתחילים ולמשפחות כדאי להתחיל בגנים לאומיים ובשמורות עם מסלולים מוסדרים, שילוט ברור ולעיתים גם פקחים בשטח, לפני שעוברים למסלולים ארוכים ומבודדים יותר.
הציוד שלא יוצאים בלעדיו
טיול מדבר אינו דורש ציוד יקר, אבל יש פריטים שאסור לוותר עליהם:
- כובע רחב שוליים, משקפי שמש וקרם הגנה
- נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה, שכבר הלכתם בהן
- מים בכמות מספקת, מחולקים בין כמה בקבוקים
- ערכת עזרה ראשונה בסיסית ותרופות אישיות
- מפה, פנס, סוללה ניידת ושכבה חמה
- שקית לאיסוף האשפה שלכם
ביגוד ארוך, קל ובהיר מגן מהשמש טוב יותר מגופייה ומכנסיים קצרים. ולגבי בעלי החיים של המדבר: נחשים ועקרבים נמנעים בדרך כלל מבני אדם, אבל לא מרימים אבנים, לא מכניסים יד לסדקים, ומנערים נעליים ושקי שינה לפני השימוש. במקרה של הכשה או עקיצה מפנים את הנפגע לטיפול רפואי במהירות האפשרית, בלי לנסות טיפולים עממיים.
שומרים על המדבר
המדבר נראה קשוח, אבל הוא מערכת טבעית עדינה מאוד. סימני צמיגים על קרקע מדברית נשארים שנים ארוכות, ושיח שנרמס מתקשה להתאושש. לכן נוסעים רק בדרכים מסומנות, לא קוטפים ולא אוספים דבר, ולא מאכילים בעלי חיים. לינת לילה מותרת רק בחניוני לילה מוסדרים, ואש מדליקים רק במקומות שבהם הדבר מותר ובעצים שהבאתם מהבית.
את האשפה, כולל קליפות ושאריות אוכל, לוקחים חזרה. הכלל הוותיק של המטיילים תקף כאן יותר מבכל מקום אחר: משאירים את השטח נקי יותר ממה שמצאתם אותו.
לסיכום, המדבר מתגמל את מי שמגיע אליו מוכן. בחירה נכונה של עונה ושעה, הרבה מים, בדיקה של תחזית ושל אזהרות שיטפונות, היצמדות לשבילים מסומנים וציוד בסיסי הופכים את הטיול לבטוח. כל השאר, השקט, המרחבים והצבעים של השקיעה, כבר יגיע מעצמו.